By Julie Schonfeld

Note: Julie originally gave the remarks below on February 6 at the Jewish Energy Covenant Campaign signing.

The Torah describes a quieter world, a world quiet enough to hear God’s holy intentions for us. The stories we read take place amidst the struggles for survival of an agrarian community, a basic subsistence society. The principles of our Torah, the striving after justice and kindness that we understand to be the foundations of our Tradition emerge from a world in which people’s interdependence was present and immediate. In Parshat Mishpatim we will read:

ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה: והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך:

“Six years you shall sow your land and gather in its yield; but in the seventh you shall let it rest and lie fallow. Let the needy among your people eat of it, and what they leave, let the wild beasts eat. You shall do the same with your vineyards and your olive groves.” (Exodus 23:10-11)

The notion that all people and things would require a Sabbath was not a theoretical construct, but a reality born of experience. Decent and just treatment of workers, kindness towards animals, and stewardship of the land were necessary disciplines to survival. If we did not treat laborers with care, they would cease to work productively and to be in a positive relationship to the community, if we failed to treat animals with kindness, they would suffer and fail physically, if we neglected our stewardship of the land, it wouldcease to give forth sustenance. The Torah’s sacred precepts were not a quid pro quo, they were the building blocks of a sustainable community.

Today, in our global society, the wisdom of Torah and the necessity of maintaining these sacred practices are only more urgent. It is harder to comprehend effects of unsound agricultural practices when our food, grown and cultivated by people we never see, is flown in from thousands of miles away. The collective carbon footprint of these transactions creates energy insecurity for developed nations that makes all of us, and especially Israel, more vulnerable.

The COEJL energy covenant campaign calls upon all of us within the Jewish community to act responsibly and to remember that we remain one world community, with one sacred agenda for a peaceful and sustainable world. What was true thousands of years ago in the quiet world of the Torah is more true than ever before.

Originally published by מקור ראשון on February 5 (download the original PDF).

לרגל משחק הסופרבול עסקו בסוף השבוע בקהילה הקונסרבטיבית בארה"ב בשאלה האם מותר לשחק פוטבול בכדור מעור חזיר

מאת צביקה קליין

הסופרבול, אירוע הפוטבול והספורט הפופולארי ביותר בארה"ב התקיים אתמול באינדיאנפוליס בין הניו יורק ג'איינטס לקבוצת הפייטריאוטס של ניו אינגלנד. אירוע זה נחגג בבתי כלל האמריקנים על ידי התכנסות של בני המשפחה וחברים סביב מסכים גדולים, אוכל מעושן מהברביקיו ומעדנים מקומיים.

בתנועה הקונסרבטיבין החליטו לנצל את המומנטום: ב'כנסת הרבנים' של התנועה יצרו הרב עשירה קוניגסברג ויוסי הופמן דף מקורות סביב נושא ה'פיגסקין,' עור החזיר שממנו ייצרו בעבר את כדור הפוטבול.

"אם תקישו בגוגל את המילים 'עור חזיר' ויהדות תמצאו אלפי מאמרים הסוקרים את התייחסות היהדות למשחק הפוטבול בעקבות העניין שהכדור אתו משחקים מיוצר מבהמה טמאה, החזיר" מסבירה עשירה קוניגסברג ל'מקור ראשון' מביתה בארה"ב. "אנחנו תמיד מנסים ליצור דפי מקורות לרבנים שלנו בכדי לסייע להם בעבודה היום-יומית מול חברי הקהילה. שיערנו שחלקם ישמחו לדבר עם חברי קהילתם בשבת או בבית הכנסת ביום ראשון בבוקר עם אנשי הקהילה על הסוגייה ההלכתית המעניינת." קוניגסברג מספרת כי רבנים קונסרבטיביים רבים השתמשו בדפי המקורות במהלך השבת האחרונה וכי חלקם אף ישבו עם חברי קיהלתם על הנושא במהלך השיעור שהתקיים בבית הכנסת לאחר התפילה, ממש לפני ההתארגנות למשחק.

"על פי ההלכה זאת לא בעיה לשחק פוטבול מכמה סיבות: הכדור כבר לא מיוצר מעור של חזיר, ורק נקרא בשם זה מפני שכך ייצרו אותו מלכתחילה. בנוסף, המפרשים מסבירים כ אסור לגעת בבהמה טמאה מפני שהיא תגרום ליהודי להיות טמא, אך מכיוון שבית המקדש כבר לא קיים אנחנו נמצאים במציאות אחרת" הסבירה.

By Jennifer Gorman, Executive Director, Canadian Foundation for Masorti Judaism

Note: Rabbi Gorman led the first Masorti minyan at the Knesset on Tuesday, January 24. It was covered by Ynet (English, Hebrew), JPost, and JTA, among others. Photos of the minyan are available here.

I am not usually tongue-tied, a fact to which my family and friends can attest. But, my last two days on the Masorti Mission have been so filled with emotion, I can barely articulate it. On Tuesday I led Mincha in an egalitarian minyan at the Knesset. It happened quietly, no fanfare at the time, but the joy and pride in the room was palpable.

I’ve been jotting down notes since, trying to get the experience on paper, but, while I have pages of notes for every other day, my notes on this experience seem to consist of fragments and single words. The emotion is like a balloon inside me that seems to keep inflating. I left the Knesset shaking, tears in my eyes, my cheeks hurting from smiling, but even so, it wasn’t until the following day morning, seeing it in the news, that the significance really hit me. It’s like waking over and over on my birthday to the greatest present ever. With all my oral skills, the word that keeps repeating is, “wow.” Even today, two days later, I found myself overwhelmed with emotion at Shacharit, my heart full, tears spilling from my eyes at unexpected moments- Ivdu et Hashem b’simcha. Ozi v’zimrat Yah vaiy’hi lishuah. I have been struck with the intense feeling that this is what it means to love God b’chol levavcha, b’chol nafshecha, u’v’chol m’odecha. With one small act, as natural to us as breathing, our mission made a change in the world.

I am extremely grateful for the experience I have had on this mission, an experience that will never leave me. I look forward to bringing my children, especially my daughter to that beit knesset to say this is where I made a difference.

The next Masorti mission is December 2-7, 2012. Together we really do make a difference.

An aside: On Tuesday there was another incident of a woman being attacked in Beit Shemesh. While we were making positive history at the Knesset, others were driving wedges deeper into our community, and it truly pains me to think of these two together.

Recently, Rabbi Gilah Dror was a participant on the panel: "Conversion: Who Keeps the Gate for the Jewish Nation?" chaired by journalist Shmuel Rosner at the President's Conference in Jerusalem. 

Read her remarks.

The following media articles covered the event:

• Israeli Justice Minister: Assimilation of Diaspora Jews fulfills Hitler's vision (Haaretz published 6.26.2011)
• נאמן: מה שהיטלר לא הצליח לעשות קורה היום בגולה (Haaretz published 6.26.2011)

• The Conversion Debate Gets Fiery in Jerusalem (Forward published 6.23.2011)